חרציות או כריזנטמות פרחים למאכל

ישנם כ-200 מינים שונים של חרציות הידועות גם ככריזנטמות הגדלות ברחבי העולם בגוונים ססגוניים.

על פי הסינים, מקורם של פרחי החרצית מסין, בסין הם נחשבים לפרחים קדושים.

את הפרחים אוכלים או שותים לבריאות ולהנאה.

אם נתייחס למקור הקרוב לנו, הערבים והבדואים הנוהגים להשתמש בפרחי החרצית למאכל מאחר וזהו צמח בר הגדל בארץ ישראל וניתן לליקוט.

קיים הבדל גדול בין פרחים הגדלים בר ללא ריסוס ומותרים למאכל מאשר פרחים הגדלים בחממות לנוי, אותם לא מומלץ לאכול.

מקור השם כריזנטמה מתחלק לשתי מילים כריסוס (chrysos) משמעותה מוזהב, זהו צבעה המקורי של החרצית ואנטוס (anthos) משמעותה פרח. יחד צמד המילים מתכוון ל"פרח מוזהב". גם בתנך מוזכר או מרומז פרח הזהב בספר משלי: "קְנֹה חָכְמָה מַה טּוֹב מֵחָרוּץ וּקְנוֹת בִּינָה נִבְחָר מִכָּסֶף" (ט"ז, טז). חרוץ היא מילה נרדפת לזהב ומכאן הרעיון ש"פרח הזהב" היא החרצית.

החרצית הינה פרח מאכל ולה איכויות מרפא:

• ברפואה הסינית נחשבת כמחזק צ'י (אנרגית החיים), מסלקת חום ולחות מאחר ויש בה אנרגיה קרירה

• מסייעת במצבים של התקררות וכאבי ראש

• אנטי דלקתית, אנטי בקטריאלית ומחטאת

• מכילה 18 סוגים שונים של חומצות שומן בריאות

• מסייעת בהורדת רמות כולסטרול וסוכרים בדם

• מונעת יתר לחץ דם ומחלות לב

• החרצית הצהובה משמשת לבעיות כגון שפעת, צמרמורות, כאבי גרון, הצטננות וכאבי ראש.

• חרצית לבנה מסייעת לבעיות ראייה טשטוש וסחרחורות.

ברמה האנרגטית החרצית מסמלת נאמנות, אופטימיות, אושר ואריכות חיים

הצבעים השונים של החרצית החל מצהוב בוהק לאדום, סגול ועד לבן מסמלים רגשות:

חרצית אדומה –אהבה, חרצית לבנה - נאמנות, צהובה – שמחה, סגולה – תשוקה

כך תוכלו לבחור את הזר שמתאים לכם.

חליטת "פריחת האביב" של Camellia צמחים לחיים, מכילה פרחי חרצית הגדלים בהרי קונלון שבסין.

עקב תנאי מזג אוויר הררי וטמפרטורה נמוכה הפרחים גדלים לאט וצבעם כצבע דבש כהה ובשל כך הם מכילים חומצות אמינו רבות, דבר המקנה להם תכונות מרפא מחזקות ומסייעים לשמירה על הבריאות ולאריכות חיים.

באשר לאושר ואריכות חיים - אגדה על החרצית הביישנית

היו היה רועה צאן, עלם צעיר ויפה תואר בעל רעמת תלתלי זהב לראשו אשר יצא לרעות בשדות עם עדר הכבשים שלו. מדי יום ישב העלם וניגן בחלילו, נגינתו הייתה כה יפה עד כי הכבשים הפסיקו ללחך עשב והאזינו לנגינתו. כך מידי יום יצא העלם עד שיום אחד ראה לנגד עיניו רועת עיזים יפהפייה וגם לה רעמת תלתלי זהב יורדים לאורך גבה.

ראה אותה הרועה והתאהב מיד. מדי יום ראה אותה אך התבייש לספר לה על אהבתו אליה.

הרועה הצעיר לא ידע את נפשו מרוב אהבה, הפסיק לנגן ורק המשיך לשוטט עם הכבשים סהרורי ותוהה אם גם היא אוהבת אותו.

בדרכו פגש הרועה עפרוני ושאל אותו אם הוא מוכן לשאול את הרועה האם גם היא אוהבת אותו? העפרוני אמר שהוא עסוק, גוזליו רעבים והוא צריך להאכיל אותם, אין לו זמן לשליחות של אוהבים.

המשיך לשוטט הרועה הביישן ופגש בשושן צחור, שאל אותו אם יוכל לעזור לו אך השושן אמר שהוא עסוק וצריך לארח חרקים בין עלי הכותרת שלו ואין לו זמן לשליחות של אוהבים.

הרועה הביישן, מאוהב עד כלות נשמתו התיישב על סלע, בהיסח הדעת קטף חרצית והתחיל לתלוש את עלי הכותרת עלה אחר עלה ושאל אם היא אוהבת אותו או לא. כשתלש את עלה האחרון של הפרח אמר את המילה "אוהבת" ואז הרים את מבטו וראה את הרועה יושבת גם היא על סלע ותולשת עלי כותרת של חרצית ולוחשת את אותן מילים, כאשר תלשה את העלה האחרון קמה וקראה בקול: "גם הוא אוהב אותי" בדיוק באותו רגע קרב אליה העלם והיא קמה ונפלה לתוך זרועותיו.

חליטת צ'אי איורוודי

קנקן ברזל יצוק

חליטת מרגוע